לנקות את הלב

אדם לעצמו- הסיפור שגדל וגדל...

כשגרנו בקוסטה ריקה, ולימדתי שם בבית הספר היהודי, שיתפתי יום אחד את מנהל המחלקה שלנו ללימודי עברית ויהדות בקושי שיש לי עם אחת המורות. משהו אישי, חוב כספי שלא החזירה, כביכול עניין קטן, אבל העיק עליי מאוד. לא בגלל הכסף. ואז האיש היקר הזה, בחיוך שובה הלב שלו, אמר לי: "אל יהא לאיש בלבבו על אחיו". מכל התגובות שיכול היה לתת לי באותו הרגע, בחר במשפט הזה. בדקתי במקורות וראיתי ששינה אותו קצת לכבודי, הניח מולי את התמצית, שאבין ישר את המהות, ואהבתי. אהבתי את הגישה שמכבדת את שני הצדדים, חותרת למקום נקי, ומאפשרת לי להמשיך לקיים מערכת יחסים טובה עם הסביבה ועם עצמי, כי הרי אני היא הבעיה. ברוב המקרים הצד השני בכלל לא מודע לרגשות הטעונים שיש לי כלפיו.

אז למה נזכרתי בפגישה המיוחדת הזו מלפני שנים?

כי בימים האחרונים יצא לי לשוחח עם אנשים שיקרים לי מאוד על התנהלותם מולי, ואלו לא היו שיחות נעימות, אבל הן באו מתוך אהבה, ומתוך רצון לשמור על הלב שלי קל, כי 'לב כבד' כמו שנוהגים להגיד, זה הרבה יותר מביטוי, זו מועקה אמיתית שלפעמים מכאיבה גם בגוף, בעיקר מול אלה שקרובים אלינו מאוד. הדיבור עוזר, המילים יוצרות תקשורת,  והרבה פעמים אלו שנאמרות בקול רם ויוצאות אל העולם, מנצחות את אלו שמתרוצצות לנו בראש ומשגעות אותנו.

'אל יהא לך בלבבך על אחיך'.

שבת שלום.