בריכה של דמעות - אדוה נאמן
בְּיַעַר אֶחָד לְיָד תֵל אָבִיב
גָּר לוֹ סְנָאִי קָטָן וְחָבִיב
שֶׁלא הָיָה לו שֵׁם.
כּל בּוֹקֶר חִיכָּה לְאנָשִים שֶׁיָגִיעוּ וְיִקְרְאוּ לוֹ,
אוּלָי כָּךְ יְגָּלֶה אֶת שְׁמוֹ.
אֲבָל הֵם רַק צָעֲקוּ "סְנָאִי, סְנָאִי אֵיפֹה אַתָּה?
לָמָה אַתָּה מִתְחַבֵּא מֵאִיתָנוּ?
הִנֵה, הֵבֵאנוּ לְךָ אֱגוֹז,
קַח!"
הַסְנָאִי לֹא יָרַד, וְלֹא לָקַח אֶת הָאֱגוֹז, שֶׁהָיָה בִּכְלָל בָּלוּט.
וְכָךְ הָלְכָה וְגַָבְהה לָה עֲרֵמַת הָבָּלוּטִים שֶׁמִתַחַת לַעֵץ.
יוֹם אֶחָד הִגִיעוּ הַיְלָדִים מֵהַגַן שֶׁלְיַד הַגִינָה.
קַרְאוּ 'סְנָאִי' וְחִיכּּוּ,
אֲבָל הוּא לֹא בָּא.
"לָמָה הוּא לֹא יוֹצֵא?" שָׁאֲלָה שׁוּלָמִית
"אוּלָי הוּא פּוֹחֵד שֶׁנִתְפוֹס וְנָשִׂים אוֹתוֹ בִּכְלוּב",
הִסְבִּירָה מַאָיה.
"סְנָאִי הוּא חַיָה שֶׁל חוֹפֶשׁ".
לספר זה יש המשך.
ניתן לעשות דבר דומה עם תמונות אישיות ומשפחתיות ולכתוב את הסיפור באמצעותן.
