זו אני סופי - סופי מנשה

השאירה לי ציפור

...

אתמול ליוויתי בדרכה האחרונה את סופי מנשה, האישה המקסימה שכתבתי לה ספר. עמדתי בצד, את רוב האנשים לא הכרתי, והיה לי רגע להביט בהם ולנחש מי הייתה סופי בשבילם, ומה הרגישו כשהביטו בה, עטופה בפרוכת הקטיפה האדומה, קרובה כל כך, אבל רחוקה. אני מכירה את סופי שנתיים. זה כלום זמן ביחס לכל מי שהיה שם, אבל המון. 

אני מרגישה שזכיתי בתמצית שלה על צבעיה העזים והשקטים, על טעמיה המרגשים, כזו שלא בא לך למהול במים. כשיצא הספר, בקשה להודות לי. הוציאה את תיק העבודות שלה ואמרה לי "תבחרי". בחרתי בציור הזה שהוא כל כך-היא.

סיפורו של אדם מסתיים תמיד במותו.

נוחי לך בשלום, סופי אהובה